שמי אורנה, אני אוטוטו בת 50.
כל חיי עסקתי במה שאנשים עושים כתחביב כמקצוע, והכל סביב עולם היצירה והאומנות: מוסיקה, טלויזיה, קולנוע, כתיבה ועריכה.
בבלוג הזה אני מנסה בפעם הראשונה להציג עבודות צילום וגם קצת הגיגים, שלא במסגרת עיסוקי המקצועי.
אני מנסה לתת את נקודת המבט האישית שלי, לדברים הקטנים והגדולים הסובבים את חיי, ובתוך זה העולם שלי שמתחיל בי ובמשפחתי האהובה והמיוחדת.
שימו לב, שאת הבמה המרכזית תופסת התמונה ולא בהכרח הטקסט (במתכונים למשל), אני לא באה להמציא את הגלגל אבל כן מנסה לתת לכם להפעיל את החושים: להרגיש, להריח ולטעום דרך התמונה.
הצילום הוא נקודת המפלט שלי.
אני משקיעה (ככל הנראה) אנרגיה רבה, שכן אחרי שעה של צילום אני עייפה כאילו אני עוסקת בבניין, נגרות, או מינימום רצתי מרתון.
אני אוהבת להתלבש, אני חושבת שיש לי חתימה מאוד אישית ומיוחדת.
לעולם לא אופנתית, תמיד מקורית. וזאת בזכות ולמרות היותי אישה לא דקיקה.
אני מייצגת בדרכי ומקדמת את תחום דימוי הגוף החיובי, חיה על פי עקרונות תזונת הפליאו, נהנית מפילאטיס בעיקר, ומשתדלת תמיד להיות אופטימית.
מוטיב החיפושית שמלווה את הבלוג הנו סמל שמקועקע על זרועי כבר מגיל 21. לאורך השנים החרק הזה תפס לו מקום בכל תחנה בחיי, והוא חלק מהלוגו של העסק שלי, ומלווה אותי גם בבלוג זה.
בתמונה מעלה נתפסה חיפושית פרת משה רבינו תוך כדי המראה מאצבעו של האיש שלי-סתיו. (אצבע שאני מאוד אוהבת).
יש משהו באסטיקה של בעל החיים הזה, שמדבר אלי. מצד אחד מתוק ואלגנטי, מצד שני, החרק עצמו לא פראייר שכן, הוא ניזון מטפילים.
יחד עם סתיו בן זוגי, אני, חיה, נושמת, ומתקיימת במשפחה מודרנית שהיא תולדה של חיבור בין מספר אנשים, שלא נולדו לתוך אותו התא המשפחתי, אך יצרו אחד כזה מיוחד במינו. בסה"כ אנחנו 7 בני אדם עם 3 כלבים.
את קורות אותנו קרוב לודאי שתראו בין דפי הבלוג (כאשר חלקים נכבד מהן תופס האוכל שהנו מרכיב משמעותי בתרבות המשפחתית שלנו).
זו אני.
תיהנו!
ליצירת קשר לחצו > כאן.