אם לא היינו חולמים איך היינו מגשימים?
לפעמים תחנות משמעותיות בחיים, קשורות לאנשים שאנחנו פוגשים והופכים משמעותיים בשל השותפות והנוכחות שלהם.
זה מה שאני יכולה להגיד על המפגש שלי עם הילה חן טאטו (Hila Chen Tatoo) מנהריה.
ואם תתפלאו מה לי ולנהריה, אגיד שהיה שווה את הנסיעה והזמן. כי שותפים לרגעים וחוויות משמעותיות שווים את המאמץ.
ומאמץ זה לא היה, כי כל דבר שנעשה באהבה, זקוק לזמן ולחוויה שלו.
נתחיל בעצם ביצוע הקעקוע. מלכתחילה יש בקעקוע משהו שמדבר על בחירה של משהו שאי אפשר להתחרט עליו.
מדובר במשהו שילווה אותי עד לקבר. ולכן כשבוחרים לעשות קעקוע, למעשה בוחרים סוג של אמירה, וזהות.
ככה זה עבורי בכל אופן.
יש משהו בחריטה על הגוף מאוד עוצמתי בעיני. יותר מתכשיט.
כבר בסוף שנות ה-80 מיד עם שחרורי מהצבא קעקעתי על זרועי חיפושית. אייקון שהפך למוטיב חוזר בחיי ב-30 שנה שלאחר מכן.
משהו בבעל החיים הזה, באסטתיקה שלו, ובאופי שלו. התחבר לי.
סוג של "חמודה אבל לא פראיירית". ידעתי שאעשה עוד קעקועים לאורך חיי.
לאורך השנים היתה בליבי התחושה החזקה, שאני צריכה לחרוט על גופי את המהות העמוקה שבי. את מה שמוביל אותי כל חיי והפך לתכונה המחזקת שלי.
האופטימיות.
ומאז בכל יום הולדת רציתי לעצמי עוד קעקוע, מרשים יותר, מהותי הרבה יותר.
לצערי הרב, כל שנה בכל יום הולדת מאז, גברו צרכי אחרים על צרכי ומצאתי את עצמי מוותרת על מתנת היומולדת הזו, למען אחרים.
קעקוע עבורי מסמל תקופה בה, ויתרתי על עצמי, תקופה בה שמתי את כולם קדימה, אבל לא את עצמי.
זו התחושה שמלווה אותי הרבה שנים.
עם גירושי, גמרתי אומר שלא עוד. הקעקוע הזה חייב להיעשות.
זה הפך למשהו מאוד רגשי אצלי. משהו שמסמל מעבר למהות שלי. את הקיום שלי אל מול עצמי, ואל מול העולם.
בעיקר בשנה האחרונה, בה אני ובן זוגי סתיו מתמודדים עם אתגרים בריאותיים אישיים רבים ולא פשוטים. שנה בה נדרשנו שנינו יחד וכל אחד לחוד, לתעצומות נפש שבלתי תאמנה.
שנה בה היה מעט מקום לשמחה, אושר, הנאה והגשמה.
והיה ברור לי שבלעדיו זה לא קורה. כבר הרבה זמן דיברנו על זה שאקעקע על גופי את הסמל המשפחתי שלו שמקועקע על ערפו, הסמל שיש על הטבעת שלו. הסמל שהוא חלק ממנו. מהזהות שלו.
וזה הפך להיות מעבר להגשמת חלום, לאמירה אישית חזקה על המקום שלי בחייו ועל המקום שלו בחיי.
זו שנת ה-50 שלי.
ולא זה לא משבר גיל. אני גאה בגיל שלי.
זה הסמל. שהגיע אחרי כ-20 שנה.
השנה זה קורה. למרות הכל.
וזה עוצמתי.
הגעתי להילה במקרה,
דרך פורום עסקים ששתינו חברות לא מאוד פעילות בו.
ראיתי עבודות, והחלטתי שכן. משהו בצניעות ובשקט שנשקף מההתנהלות שלה, הרגיש לי נכון, לא לדבר על יפי העבודות.
היה חשוב לי שלמעמד ולחוויה יהיו שותפים אנשים ראויים. אנשים שיהיו עבורי הסמל לשותפות הזו לחוויה, לא עוד סטודיו שנכנסים אליו, יושבים ומחכים לתורנו בתוך סרט נע, מקבלים שירות, הולכים הביתה.
חיפשתי משהי שהיא אומנית בנשמתה, שיכולה להעיף ולעוף איתי מצד אחד, ומצד שני, קרצייה כמוני בעלת סטנדרטים קפדניים לתוצאה מושלמת.
בחרתי לקעקע סמוך לשורש כף היד את "מקלעת השמש" של סתיו. הסתיו העדיף שזה יהיה במקום ראוי ובולט וזו היתה בחירתי.
לקעקוע השני יועדה הכתובת: Natural Born Optimist כי זה מה שאני. לגבי העיצוב, לא הייתי סגורה, שכן אני אוהבת תוצאה שהיא תולדה של יצירה והשראה בהתאם לדינמיקה, ולא תעתיק של יש על מישהו אחר. כאומנית העוסקת ביצירה, אני מעדיפה לתת ליוצרים שמסביבי ללדת רעיון שהוא תולדה של שנינו - כזה שלא נעשה מעולם. ולא יהיה שני לו.
כך עשיתי. אמרתי לה, שאשמח שתזרום עם מה שיש לי בראש, ובכל השאר השארתי לה את החופש. היא דייקה. פשוט ככה.
היה חשוב לי לעשות קעקוע מרשים עם נוכחות, שיבטא אותי, ובחרתי בזרוע השמאלית.
הסקיצה שהילה הכינה לפניכם.
הסטודיו
הדבר הראשון שבולט בסטודיו, זה רמת ההגיינה.נקי מסודר, אסטתי, תצוגה נאה של כלי עבודה, צבעים ועזרים.
המקום חמים עשוי עץ טבעי, עם תמונות של עבודות על הקירות. הכל ממוסגר בצורה שעושה כבוד.שידה קטנה עם מים צוננים, עוגיות, ופיצוחים לרשות המטופלים.
להילה יש עמדת מחשב מצויידת בטבלט לציור ביד חופשית, לעיצוב, סריקה, וכמובן הדפסת התוצר לסטנסיל והעברתו לאיזור המטופל.
כך שאין מקום לפספוסים.
והכי חשוב, אין תורים, אין חדר קבלה, כל מתקעקע/ת מקבל/ת תשומת לב אישית, מלאה.
הילה התארגנה לקיעקוע כמו שמתארגנים לחדר ניתוח. פרסה והכינה את כל הציוד, לבשה כפפות ו... לעבודה. ולאורך כל הדרך הסתיו היה שותף לרגעים האלו, הרגשתי שזהו רגע משמעותי.
התחלנו במקלעת השמש שעברה במדוייק לעור שלי, בדיוק כמו שהסתיו רצה. יש אנשים שיגידו שזה כואב. לי לא כאב, מעט לחץ וצריבה בעור, לא משהו שאינו נסבל. הילה, דייקנית, דקקנית, קפדנית, ומדוייקת עבדה בצורה יסודית, ללא פספוסים.
תוצאה מושלמת.
עברנו לזרוע, וגם כאן עבודה לא פשוטה שארכה כ-3 שעות שעות, עם תוצאה מדהימה.
תוך כדי ביצוע הקעקוע, היא עצרה לרגע, לקחה צבע נוסף מהמדף, ואמרה לי: "זו אני אבל יש בי איזה רצון לזרוק כאן גוון נוסף שיקפיץ את הכל."
אני זרמתי כי זה רק הוכיח לי עד כמה היא עושה את עבודתה באהבה, מתוך הנשמה, ההנאה והרצון להעניק את עצמה עד למקסימום בכל יצירה.
סה"כ בילינו יחד מספר לא מבוטל של שעות כולל העיצוב, ההכנות ושני הקעקועים.
רגעים אינטמיים של הגשמת חלומות.
דבר הסתיו
נוסעים לנהריה לעשות קעקוע היא אומרת לי ...נהריה השתגעת זה נורא רחוק מה הסיפור?
אתה יודע שמזמן רציתי ו...מצאתי משיהי שמתחבר לי אליה ....
שאני אמנע מהאור את ההנאות הקטנות בחיים ???
חס וכרפס צנון וחסה וכל האוכל של האוכל שלי ...
הצצתי קצת ברשת התרשמתי ו....
ביום שישי שמנו את פעמנו לפגוש את הילה חן בסטודיו שלה בנהריה ...
לאלו שמכירים אותי יש את הידיעה שהיתי שותף בשני סטודיו לקעקועים וקיעקעתי תקופה מסוימת בעצמי, איך אומרים יודע דבר או שניים על העולם הזה ...ו....התרשמתי מאד.
בוא נתחיל מהעובדה שהמקום נקי כמו בית מרקחת, הצבעים היפואלרגים, ומגיעים ממספר חברות לאחר בדיקה ולא מעט ניסוי,
המכשירים בהם משתמשת הילה הם מהאיכות הטובה ביותר וזה כולל מערכת סטרלזציה כלים חד פעמים כל שכן חומרי ניקוי סיכוך וטיפול ...
הילה, אומנית בנשמה, עוסקת בקעקועים מזה עשור, למדה עיצוב גרפי ומסוגלת בקלות יחסית להעביר רעיון כללי לכדי סקציה מדוייקת שתתאים למי שבא להתקעקע אצלה.
עובדה חשובה נוספת, מדובר באדם בעל אופי שקט וממוקד, צפיתי בה עושה שני קעקועים על אור, ומאד מאד אהבתי.
מודה שלולא הלקות שלי ( פיברו) יש מצב שהינו נשארים שם עוד איזה שעתים שלוש ארבע ואני בעצמי היתי נכנס בשימחה תחת היד המיומנת שלה.
אהבתי מאד ואני ממליץ בחום ....אזהרת מסע ...יש פה סכנה גדולה של ...התמכרות ...
התוצאה מדהימה.
באותו הלילה, ישנתי טוב כמו שלא ישנתי כבר הרבה זמן.
הרגשתי שלמה.
הסתיו שהיה בעלים של סטודיו קעקועים בעברו ומקעקע בדימוס בעצמו, היה מבסוט.
תכלס:
הילה חן טאטו - Hila Chen Tatoo
בנהריה.
בתיאום טלפוני מראש - 052-323-7621
מגיעה גם פעם בשבוע לתל אביב.
אבל, שווה לנסוע לסטודיו בנהריה.
>>> לפייסבוק.
מומלץ בחום!
-------------------צילום: סתיו אדם.
כל הזכויות שמורות לאורנה לבנה.
אין להשתמש בתוכן או בצילומים מתוך הבלוג ללא אישור בכתב.
*לשיתופי פעולה, אנא שלחו הודעה דרך הצור קשר.
