חיבתי לוינטג' ידועה, וחיבתי לסטייל של שנות ה-70 היא על גבול הקראש ההיסטרי.
אולי כי גדלתי בשנים האלו ובהן התעצבה אישיותי.
אולי כי יש בהן משהו.
רוח של מדינה ותרבות מתפתחת.
צבעוניות ללא גבולות, סימטריה אם א-סימטריה, קווים צמודים, או דווקא משוחררים, המון שקיפות וציצי בחוץ, בוהו שיק וילדי פרחים.
מכנסיים צמודים או דווקא פדלפון.
איזה עושר איזה סגנון.
את החולצה הזו מצאתי בחנות יד שנייה, ומיד לא היה לי ספק שהיא עבורי הסמל לתקופה הזו של שנות ה 70.
לא אוהבת הדפסים בשום צורה, לטעמי הדפסים מסיתים את תשומת הלב ממי שלובש אותם, ואני אוהבת שהבגד מבליט אותי ולא אני אותו.
אבל זאת, יוצאת דופן, כמו באהבה, יש דברים שלא צריך להסביר.
אולי השילוב הצבעוני הלא אפשרי והאפשרי בענק, אולי זה השרוולים ומשחק האורכים, אולי זה הבד, או שמא הסלסלולים בכפתורים שמזכירים לי שפתיים...
שיחקתי לי עם המצלמה כי מצאתי שהיא יצירה. כמו פסל. מספרת סיפור.
ולי היא עושה שמח בלב.
ו.... כן היא one peace כנראה שאין דומה לה בכל העולם, והיא שלי.
כל כך שלי.
אופנת שנות ה 70 מתבססת על המון רומנטיקה ואהבה, חופש, שבירת גבולות, צבעוניות חזקה, יחד עם מראות בקווים מוגדרים ומדוייקים, ערבובי סגנונות יחד כמו הבוהמייאן (בוהו שיק) פאנק, צועני, דיסקו, ספורטיבי ועוד.
תקופה שסימלה פתיחות, חופש, יצירתיות ודרך לבטא ייחוד.
עשור זה נחשב לעשור המגוון ביותר באופנה ויש אנשים שדווקא מגדירים כעשור הכי חסר טעם בהסטוריה של האופנה.
אני כאמור מאוהבת בו קשות.
כל הזכויות שמורות לאורנה לבנה. אין להשתמש בתוכן או בצילומים מתוך הבלוג ללא אישור בכתב.
